שירה לישראל

  

 מחזור שירי משוררים עבריים לסולן, מקהלה מעורבת ותזמורת מאת חיים פרמונט

 

היצירה תועלה בבכורה עולמית ב-25 עד ה-28 באוקטובר 2008.

 

"שירה לישראל" נכתבה בעקבות פנייתו של מר אהוד גרוס, המנכ"ל היוצא של התזמורת הסימפונית ראשון לציון  אל הפרופ' חיים פרמונט, ששמש מלחין הבית של התזמורת, לבחור שישה שירים, כשכל אחד מהם ייצג עשור אחד בתולדות מדינת ישראל, לשם הלחנת יצירה לעונה 2008- 2009  ולרגל שנת השישים למדינה שהיא גם השנה העשרים לקיומה של התזמורת.

לדברי פרופ' פרמונט, בחירת השירים, כשכל אחד מייצג עשור מסוים התבררה כמשימה מורכבת ביותר מאחר שמאז קום המדינה הולכת ונעלמת השירה ה"ממלכתית" הקונצנזואלית ובעלת תחושת השליחות שאפיינה את משוררי המדינה שבדרך. במקומה נכתבת שירה שהיא אישית ומתכוונת לדבר בשם ולייצג את המשורר/ת בלבד". לפיכך ההתמקדות הייתה בשירים המייצגים או מבטאים הלכי רוח שונים בהוויה הישראלית, ובהחלט ללא כוונה להקיף את כולה.

אחד השירים שנבחרו על ידי המלחין היה שירו של המשורר רוני סומק "בתשובה לשאלה....".  אשר ניאות גם לסייע בעיון ובבחירת השירים במחזור.

פרופ' פרמונט: "מחזור השירים "שירה לישראל" עוסק ברב-גוניות אשר מהווה אולי המאפיין הבולט ביותר של חברתנו ותרבותנו כאן, בישראל, ועכשיו: תקווה, אמונה, מחאה, התייחסות חברתית, באהבה, בשלווה, בשמחה, ודאגה, שהן רק חלק מכלל ההוויה הישראלית בימינו. בכל אחד מהשירים המופיעים ב"שירה לישראל" יש משהו מהתכונות הללו, במידה זו או אחרת.

 

השיר הפותח ב"בתשובה לשאלה" של רוני סומק, מלא רמזים ומסרים רבים,  אמירה ומחאה חברתית בצד נוסטלגיה וגעגועים לתמימות הילדותית ולמציאות חיינו בשנות החמישים. בשירה של דליה רביקוביץ, שכתוב ברצף אסוציאטיבי, יש מחאה, געגועים, לעג מר למצבנו, מצוקה על גבול שפיות הדעת, וגם חמלה. שירו של עמיחי "ילדי נודף שלום" הוא שיר של כאב צרוף, של אבהות, אהבה, רחמים ותקווה.  שירו של אריה סיון "סתיו" הוא שיר אווירה ויש בו מהשראת האימפרסיוניזם הצרפתי. בשירו של אורי צבי גרינברג, אהבה אינסופית לארץ המקבלת ביטוי בנגינה ההבעתית רומנטית של כלי הקשת. שירו של אמיר גלבוע, נראה כמצייר תמונה רבת הוד ואולי גם נאיבית ("אל אל ישראל")  והוא טומן בחובו הומור דק המסתתר מאחרי החגיגיות ופרץ ההתלהבות של המשורר: עד כי "גם קולי נישבה, קורא כבילל: אל – אל ישראל". (יש אומרים כי תרועות השמחה של אוהדי הכדורגל מאצטדיון רמת-גן הסמוך לבית המשורר  גם הם שמשו השראה בכתיבת השיר ...) 

"שירה לישראל" איננה מתיימרת להיות יצירה "ממלכתית" או "מונומנטאלית".  היא יצירה אישית. היא כתובה מתוך רגשי אהבה צניעות וכבוד להישגים של קיומנו המחודש בארץ ובמדינה זו, החוגגת שישים שנה לעצמאותה.

 

לאחר שיתוף הפעולה המוצלח והמרגש שהיה לי עם מקהלת האיחוד בביצוע "כעופרת הרקיע טרם-גשם" לפני 10 שנים, ובביצוע "שמי עופרת" לפני שנתיים – הריני שמח כי נקרתה לפנינו הזדמנות לשיתוף פעולה נוסף  בפרויקט "שירה לישראל"".

 

 


 

 

 

 

ראיון עם המלחין 

 

האם מלכתחילה התכוונת לחבר מחזור שירים ולא יצירה תזמורתית?

 

כן. זאת הייתה דרישת התזמורת בה ששימשתי מלחין הבית.
בנוסף לכך, אני מאמין כי המוסיקה הווקאלית היא, אולי, המוסיקה "הישראלית" ביותר מכל הז'אנרים האחרים. הכוונה הייתה  לכתוב יצירה ווקאלית בהשתתפות מקהלת האיחוד – ומקהלת "עדי": המקהלה הוותיקה ביותר והמקהלה הצעירה ביותר בישראל.
אותה יזמה – בעניין המשתתפים - הייתה גם בכתיבת "שמי עופרת
.

 

האם הצלחת  "שמי עופרת" בעונה קודמת השפיעה על כתיבת "שירה לישראל"?

כן – אבל לא רק. הייתי כותב את "שירה לישראל" גם אלמלא הייתי כותב את "שמי עופרת" קודם לכן. יחד עם זאת, הצלחת "שמי עופרת" לימדה אותי כמה דברים בעניין יכולות המקהלה ובעניין עצמת החוויה שיכולה להיות בביצוע מוצלח של יצירה ווקאלית חדשה. 

 למקהלה, שהיא מקהלת חובבים אך ותיקה ומנוסה בסוגי רפרטואר  היצירה היא מאתגרת בכל היבט. מבנה המשפט והמקצב, חילופי המשקל, ההרמוניה הכרומטית המורחבת. האם הייחוד הסגנוני - הוא מטרה בפני עצמה?

 

מבחינתי, הגורם המאותגר בפרויקט זה הם:

א.     המלחין – בצורך שלו לומר דבר מה אישי, אמיתי, רב הבעה ככל האפשר וכנה על הנושא.
ב. המבצעים (המקהלה והסולנית),  שכתוצאה מהתוכן המוסיקאלי (והטקסטואלי) נאלצים להתמודד עם שפה מוסיקאלית כרומאטית, א- סימטרית, ואכספרסיוניסטית. אני מקווה שבסופו של התהליך התוצאה תוכיח את עצמה – בדומה לתהליך העבודה על "שמי עופרת".

 

"ילדי נודף שלום" של יהודה עמיחי מזכיר בתחילתו כשיר ערש או  פרק ברקוויאם של פורה ומשנה סגנון בהתאמה לטכסט.  נדמה שאינך מעוניין שתיווצר אצל המאזין הישראלי זיקה מוסיקלית לשירי ערש מהרפרטואר המוכר לו.  האם זה נכון ומדוע?

 

     הכוונה הייתה לכתוב פרק ביצירה המבטא מבחינתי את משמעותו של השיר, מעבר להלחנת  הטכסט.

 

 

 

 

  עריכה:  דינה כהן גבעוני